נניח ש-X הוא מערכת במצב המיוצג על ידי מטריצת צפיפות ρ, ו-∣ψ⟩ הוא וקטור מצב קוונטי של הזוג (X,Y) המשאיר את ρ כאשר עושים על Y עקבה חלקית:
ρ=TrY(∣ψ⟩⟨ψ∣).
וקטור המצב ∣ψ⟩ נקרא אז טיהור של ρ.
המצב הטהור ∣ψ⟩⟨ψ∣, המבוטא כמטריצת צפיפות במקום כוקטור מצב קוונטי, נקרא גם הוא בדרך כלל טיהור של ρ כאשר המשוואה בהגדרה מתקיימת, אך בדרך כלל נשתמש במונח כדי להתייחס לוקטור מצב קוונטי.
המונח טיהור משמש גם באופן כללי יותר כאשר הסדר של המערכות הפוך, כאשר שמות המערכות והמצבים שונים (כמובן), וכאשר ישנן יותר משתי מערכות.
לדוגמה, אם ∣ψ⟩ הוא וקטור מצב קוונטי המייצג מצב טהור של מערכת מרוכבת (A,B,C), והמשוואה
ρ=TrB(∣ψ⟩⟨ψ∣)
מתקיימת עבור מטריצת צפיפות ρ המייצגת מצב של המערכת (A,C), אז ∣ψ⟩ עדיין נקרא טיהור של ρ.
לצורך שיעור זה, לעומת זאת, נתמקד בצורה הספציפית המתוארת בהגדרה.
תכונות ועובדות הנוגעות לטיהורים, לפי הגדרה זו, ניתנות בדרך כלל להכללה ליותר משתי מערכות על ידי סידור מחדש וחלוקת המערכות לשתי מערכות מרוכבות, אחת המשחקת את תפקיד X והשנ ייה את תפקיד Y.
נניח ש-X ו-Y הן שתי מערכות כלשהן ו-ρ הוא מצב נתון של X.
נוכיח שקיים וקטור מצב קוונטי ∣ψ⟩ של (X,Y) שמטהר את ρ — שזו דרך נוספת לומר ש-∣ψ⟩ הוא טיהור של ρ — בתנאי שהמערכת Y גדולה מספיק.
בפרט, אם ל-Y יש לפחות כמה מצבים קלאסיים כמו ל-X, אז טיהור מצורה זו בהכרח קיים עבור כל מצב ρ.
מצבים קלאסיים פחותים של Y נדרשים עבור חלק מהמצבים ρ;
באופן כללי, rank(ρ) מצבים קלאסיים של Y הכרחיים ומספיקים לקיום וקטור מצב קוונטי של (X,Y) שמטהר את ρ.
נשקול תחילה כל ביטוי של ρ כצירוף קמור של n מצבים טהורים, עבור כל מספר שלם חיובי n.
ρ=a=0∑n−1pa∣ϕa⟩⟨ϕa∣
בביטוי זה, (p0,…,pn−1) הוא וקטור הסתברות ו-∣ϕ0⟩,…,∣ϕn−1⟩ הם וקטורי מצב קוונטיים של X.
דרך אחת לקבל ביטוי כזה היא דרך משפט הספקטרום, שבו n הוא מספר המצבים הקלאסיים של X,p0,…,pn−1 הם ערכי העצם של ρ, ו-∣ϕ0⟩,…,∣ϕn−1⟩ הם וקטורי עצם אורתונורמליים המתאימים לערכי עצם אלו.
למעשה, אין צורך לכלול את האיברים המתאימים לערכי עצם האפסיים של ρ בסכום, מה שמאפשר לנו לחלופין לבחור n=rank(ρ) ו-p0,…,pn−1 להיות ערכי העצם השונים מאפס של ρ.
זהו הערך המינימלי של n שעבורו קיים ביטוי של ρ בצורה שלמעלה.
כדי להבהיר, אין זה הכרחי שהביטוי הנבחר של ρ, כצירוף קמור של מצבים טהורים, ינבע ממשפט הספקטרום — זו רק דרך אחת לקבל ביטוי כזה.
בפרט, n יכול להיות כל מספר שלם חיובי, וקטורי היחידה ∣ϕ0⟩,…,∣ϕn−1⟩ אינם חייבים להיות אורתוגונליים, וההסתברויות p0,…,pn−1 אינן חייבות להיות ערכי עצם של ρ.
כעת נוכל לזהות טיהור של ρ כדלקמן.
∣ψ⟩=a=0∑n−1pa∣ϕa⟩⊗∣a⟩
כאן אנו מניחים שהמצבים הקלאסיים של Y כוללים את 0,…,n−1.
אם לא, ניתן להציב בחירה שרירותית של n מצבים קלאסיים שונים של Y במקום 0,…,n−1.
אימות שזהו אכן טיהור של ρ הוא עניין פשוט של חישוב העקבה החלקית, שניתן לבצע בשתי הדרכים השקולות הבאות.
בהמשך נדון בפירוקי שמידט, שהם ביטויים של וקטורי מצב קוונטיים של זוגות של מערכות הנוטלים צורה מסוימת.
פירוקי שמידט קשורים קשר הדוק לטיהורים, והם שימושיים מאוד בפני עצמם.
אכן, כאשר מנתחים וקטור מצב קוונטי נתון ∣ψ⟩ של זוג מערכות, הצעד הראשון הוא לעתי ם קרובות לזהות או לשקול פירוק שמידט של מצב זה.
הגדרה
יהי ∣ψ⟩ וקטור מצב קוונטי נתון של זוג מערכות (X,Y).פירוק שמידט של ∣ψ⟩ הוא ביטוי מהצורה
∣ψ⟩=a=0∑r−1pa∣xa⟩⊗∣ya⟩,
כאשר p0,…,pr−1 הם מספרים ממשיים חיוביים שסכומם הוא 1 ושתי הקבוצות {∣x0⟩,…,∣xr−1⟩} ו-{∣y0⟩,…,∣yr−1⟩} הן אורתונורמליות.
הערכים
p0,…,pr−1
בפירוק שמידט של ∣ψ⟩ ידועים בשם מקדמי שמידט שלו, שנקבעים באופן יחיד (עד לסדרם) — הם המספרים הממשיים החיוביים היחידים שיכולים להופיע בביטוי כזה של ∣ψ⟩.
הקבוצות
{∣x0⟩,…,∣xr−1⟩}and{∣y0⟩,…,∣yr−1⟩},
לעומת זאת, אינן נקבעות באופן יחיד, והחופש שיש לנו בבחירת קבוצות וקטורים אלו יובהר בהסבר שיבוא.
נאמת כעת שלוקטור מצב קוונטי נתון ∣ψ⟩ יש אכן פירוק שמידט, ובתהליך נלמד כיצד למצוא אחד.
נשקול תחילה בסיס שרירותי (לא בהכרח אורתוגונלי) {∣x0⟩,…,∣xn−1⟩} של מרחב הוקטורים המתאים למערכת X.
מכיוון שזה בסיס, תמיד תהיה קיימת בחירה יחידה הנקבעת של וקטורים ∣z0⟩,…,∣zn−1⟩ שעבורם המשוואה הבאה מתקיימת.
∣ψ⟩=a=0∑n−1∣xa⟩⊗∣za⟩(1)
לדוגמה, נניח ש-{∣x0⟩,…,∣xn−1⟩} הוא הבסיס הסטנדרטי המשויך ל-X.
בהנחה שקבוצת המצבים הקלאסיים של X היא {0,…,n−1}, משמע ש-∣xa⟩=∣a⟩ עבור כל a∈{0,…,n−1}, ומוצ אים ש
∣ψ⟩=a=0∑n−1∣a⟩⊗∣za⟩
כאשר
∣za⟩=(⟨a∣⊗IY)∣ψ⟩
עבור כל a∈{0,…,n−1}.
אנו שוקלים לעתים קרובות ביטויים כאלה כאשר אנו מהרהרים במדידת בסיס סטנדרטי של X.
חשוב לציין שהנוסחה
∣za⟩=(⟨a∣⊗IY)∣ψ⟩
עבור הוקטורים ∣z0⟩,…,∣zn−1⟩ בדוגמה זו עובדת רק מכיוון ש-{∣0⟩,…,∣n−1⟩} הוא בסיס אורתונורמלי.
באופן כללי, אם {∣x0⟩,…,∣xn−1⟩} הוא בסיס שאינו בהכרח אורתונורמלי, אז הוקטורים ∣z0⟩,…,∣zn−1⟩ עדיין נקבעים באופן יחיד על ידי המשוואה (1), אך נדרשת נוסחה שונה.
דרך אחת למצוא אותם היא תחילה לזהות וקטורים ∣w0⟩,…,∣wn−1⟩ כך שהמשוואה